כרזות, נאומים, ספרי ילדים וסרטים מהתעמולה האנטישמית בגרמניה הנאצית, בוחן את דימויי היהודי העולים מהם ומשווה אותה לתופעה מקבילה– התעמולה האנטי-קולאקית בברית המועצות הסטליניסטית. תעמולה זו הופצה במהלך תכנית החומש הראשונה, במסגרתה נושלו האיכרים מרכושם ונאלצו לעבור לחוות הקולקטיביות. תפקידיהם הפסיכולוגיים של דימויי היהודי בתעמולה הנאצית שוללים בזה אחר זה אפשרויות להתמודדות מתונה יותר עם הבעיה היהודית והופכים את היהודי לאיום אמורפי שידו בכל. עודף דימויים הסותרים עוטף את היהודי במסכת עמימות, השוללת מצרכני התעמולה את היכולת לפעול כנגדו בכוחות עצמם. לעומת זאת, התעמולה האנטי-קולאקית, שלא התבססה על סתירות או על מתחים אידיאולוגיים, מצטיירת כתעמולה שנועדה לכוון את הצרכנים לפעולה, ולכן היא מילאה תפקיד שונה במהותו מהתפקיד ה"משתק" שמילאה התעמולה הנאצית. מההשוואה עולה שהפער בין הדימוי הממוקד של הקולאקים בתעמולה הסובייטית לבין הדימוי רווי-הסתירות של היהודים בתעמולה הנאצית עומד בבסיס הנרטיבים השונים של הצדקה למדיניות אלימה, מכוון את קהל היעד לפעול באופן שונה כלפי כל קבוצה נרדפת ותואם לשוני בין אופן יישומה בפועל של המדיניות הכוללנית כלפי היהודים לבין אופן יישומה של הדה-קולאקיזציה.
