לאורך ההיסטוריה, רוב הזמן נשלט עם ישראל על ידי ממלכה או אימפריה אחרת. אחת התקופות הבודדות בהן היה עצמאי הייתה ממלכת החשמונאים (63-140 לפני הספירה). בתקופה זו התמודדה החברה היהודית עם אתגרים מבית ומחוץ, וכתוצאה מכך היא התחלקה לכמה זרמים: צדוקים, פרושים, איסיים וכתות נוספות, אשר ביניהן התקיימו מחלוקות משמעותיות – הן פוליטיות והן הלכתיות. אחת המחלוקות המרכזיות התמקדה בלוח השנה, שקבע את סדר החגים ואת התנהלות בית המקדש, והיווה כלי דתי ופוליטי ראשון במעלה.
העבודה חוקרת את המחלוקת הזו ואת נסיבות התפתחותה באמצעות ניתוח מקורות מהתקופה ומקורות מאוחרים יותר. מסתבר כי בתקופה זו התקיים במרחב ההלניסטי שיח ביקורתי השוואתי סביב לוחות שנה של עמים שונים. מרגע ששיח זה השתרש בחברה היהודית בארץ ישראל, השתלב בו כל אחד מהזרמים: האיסיים יצרו לוח שנה חדש ושונה, שתאם לתפיסותיהם הדתיות, בעוד הפרושים יצרו באמצעות הלוח הפרדה בינם לבין הזרמים האחרים, וכן בינם לבין הגויים. מדובר, אם כן, במחלוקת פנים-יהודית ששורשיה בהשפעות תרבותיות הלניסטיות בנות התקופה.
מהמחקר עולה כי היהדות הארץ-ישראלית בתקופה זו נחשפה להשפעות חיצוניות, שחלקן אומצו בעוד אחרות נדחו על ידיה. אחת ההשפעות שנקלטו היא השיח ההלניסטי בנושא לוח השנה.
