לאחר תבוסתה של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, נזקקו גרמניה המזרחית והמערבית לאמץ אתוס לאומי ייחודי שיעניק להן תוקף מוסרי ולכידות חברתית וידחק הצידה את זכר הכישלונות הפוליטיים, המוסריים והצבאיים של השנים החולפות.
במחקר שאלנו מה הייתה הפונקציה הפוליטית של זיכרון הרייך השלישי בגרמניה המזרחית והמערבית ומה ניתן ללמוד ממנה על האופן בו התעצב הזיכרון הקולקטיבי הגרמני. במחקר נבחנו אבני הדרך המרכזיות בעיצוב זיכרון זה, מהקמת המדינות ועד לאיחוד גרמניה, כמו גם הפוליטיקה שמאחורי הזיכרון והדרכים השונות בהן מתעצב זיכרון קולקטיבי של חברה ביחס לפשעי העבר.
מהמחקר עולה כי כל מדינה טיפחה מורשת וזיכרון שהתאימו לתפיסה העצמית שלה ולהגדרתה את הנאציזם. כך נדחקה התמונה ההיסטורית הרחבה לטובת נראטיבים חלקיים וסלקטיביים שהתמידו עד לאיחוד גרמניה ואף לאחריו.
