מחקרים מראים כי בין הזוויגים (זכר או נקבה) קיים שוני באופן התגובה וההתמכרות לניקוטין. אולם המנגנונים המולקולריים-עצביים העומדים בבסיס ההבדלים אלו, לא הובהרו במלואם שכן המשתנה הביולוגי של זוויג זכה לתשומת לב פחותה במחקרים שעסקו בניקוטין. במחקר זה בדקנו את ההבדלים וההשפעות בין זכרים להרמפרודיטיות של חשיפה אקוטית לניקוטין על מערכת העצבים ועל תנועתיות במודל C. elegans. לשם כך השתמשנו בזן WT (him-5) וזן מוטנטי לקולטן הדופמינרגי (dop-1) Dop-R ובדקנו את מהירות התנועה כפרמטר להערכת השפעות הניקוטין. בזכרים מצאנו הבדל מובהק במהירות התנועה בין קבוצות המזון עם ובלי ניקוטין, אך לא בהרמפרודיטות. בנוסף מצאנו שהשפעות החשיפה האקוטית לניקוטין על מהירות התנועה שנמצאו בזן ה־ wt לא קיימות אצל הזכרים מזן dop-1. תוצאות אלה עולות בקנה אחד עם ממצאים ממחקרי עבר ומאשרות כי קיים שוני באופן התגובה והשפעות הניקוטין בין הזוויגים. בנוסף תוצאות אלה מוכיחות שבמודל C.elegans לקולטנים dopR תפקיד שונה בין הזוויגים וכי המסלול העצבי של תיווך ההיפראקטיביות התנועתית כתוצאה מחשיפה אקוטית לניקוטין שונה בין הזוויגים.