לאחר שימושם בכיבוי שריפות יער, מעכבי בעירה נשטפים בגשם לאגן ההיקוות הקרוב. מעכבי הבעירה מכילים חומרי הזנה (נוטריינטים) הזמינים למיקרובים הימיים ועלולים להפר את מארג-המזון. תוספת נוטריינטים עלולה לגרום להפרת האיזון בין החיידקים והאצות כי קצב ספיגתם משתנה בין הקבוצות.
במסגרת המחקר, נערך ניסוי במטרה לדמות את הסביבה הימית לאחר זרימת מעכבי בעירה לים. דגימות מהניסוי נותחו על מרכיביהם הביולוגים והכימיים. התוצאות מראות שזיהום נוטריינטים בכמות לא רעילה מהווה דשן עבור המיקרובים. הדשן יוצר עליה בכמות וברמת הפעילות של היצרנים הראשונים. לאחר מכן, ישנה עליה בכמות וברמת הפעילות של הצרכנים הראשונים אשר טורפים את היצרנים הראשונים ומצמצמים את אוכלוסייתם. לבסוף, החומרים האנאורגניים חוזרים למים.
כאשר הזיהום הוא בכמות רעילה, מיקרובים הרגישים לשינוי בסביבתם, מתים. בעוד שהשימוש במעכבי בעירה הכרחי בזמן שריפה, כדי למנוע את השפעות מעכבי הבעירה על המערכת האקולוגית הימית יש למנוע מהחומרים להישטף לים בגשם הראשון.
