מדיניות האפרטהייד הגזענית, שהתקיימה בדרום אפריקה בין השנים 1948 - 1994, הנהיגה הפרדה מוחלטת בין אזרחים לבנים, שחורים ו״צבעוניים״, תוך הענקת זכויות יתר למיעוט הלבן בכל תחומי החיים - כלכלית, תרבותית, פוליטית, חברתית וחינוכית. מדיניות זו עוררה גלי מחאה שנועדו להוביל לשינוי מהותי בחברה ובמשטר; בין הביטויים השונים למחאה, נודע תפקיד מרכזי לאמנות מחאה. שאלת המחקר בעבודה היא כיצד יצגו וביטאו יצירות אמנות מחאה של נשים את המאבק נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה בין השנים 1990-1980. המקורות לעבודה הן יצירות אמנות שיצרו נשים בדרום אפריקה - מרבית האמניות היו ממוצא לבן, ויצירותיהן האמנותיות היוו שופר לקולן של נשים שחורות, שלא יכלו להשמיע את מצוקתן. ניתוח של יצירות האמנות מלמד על האופן שבו התייחס משטר האפרטהייד לשחורים בכלל, אבל גם על הדיכוי הכפול שעברו נשים שחורות שנאלצו להתמודד לא רק עם אפליה גזעית אלא גם עם התרבות ומבנה המשפחה הפטריארכלי.
