מחלות פסיכיאטריות, כדוגמת דיכאון וחרדה, הן מחלות שמשפיעות על מצב הרוח, החשיבה וההתנהגות. סמים פסיכדליים מראים פוטנציאל לטיפול במחלות אלה, כתוצאה מיכולתם לקדם גמישות עצבית. מחקר זה בא לענות על השאלה המתבקשת שנותרה פתוחה: האם החוויה הפסיכדלית נדרשת להתפתחות העצבית, שנגרמת בעקבות לקיחת הסם? השפעת הסם נבדקה בעכברים, כאשר לחלקם הוזרק בנוסף אנטגוניסט, אשר שיערנו שימנע את החוויה הפסיכדלית. אנליזות חלבונים הראו כי בקבוצה שהוזרק לה האנטגוניסט, ונמצא שאכן אין חוויה פסיכדלית, הייתה עלייה מובהקת בגמישות העצבית ביחס לקבוצת הביקורת. באופן מעניין אף יותר, העלייה בגמישות העצבית בקבוצה זו הייתה גבוהה גם מהעלייה בקבוצה שהוזרק לה הסם בלבד. ממצאים אלו מצביעים על כך שהחוויה הפסיכדלית אינה נדרשת לשם עלייה בגמישות העצבית, ופותחת פתח לטיפול בעזרת סמים פסיכדליים באופן נרחב ובטיחותי יותר.
