אחת המטרות של מדינת הרווחה המודרנית היא לספק ביטחון סוציאלי לאזרחיה. עם זאת, ישנו מתח מובנה במטרה זו: מחד, תשלומי רווחה גבוהים מדי עשויים להוות תמריץ שלילי ליציאה לעבודה; מאידך, ריסון ההוצאה על תשלומי רווחה עשוי להפקיר ציבור שלם לעוני. מטרתו המרכזית של מחקר זה היא לאמוד את הקשר בין קיטון בתשלומי הרווחה לבין ההכנסה מעבודה של אלו שקצבתם קוצצה. כמו כן, במחקר נבדק הקשר בין הקיטון בתשלומי הרווחה לבין צמיחה כלכלית. לצורך כך, בוצע ניתוח של סקרי הכנסות בישראל בין השנים 2000 – 2009, ובארצות הברית בין השנים 1980- 1989. תקופות אלו נבחרו מפני שבוצע בהן קיצוץ משמעותי בתשלומי הרווחה, ולכן ניתן היה לזהות בהן את הקשר המבוקש. התוצאות הראו ירידה ליניארית של ההכנסה ביחס לקצבה בארצות הברית, בעוד שבישראל נצפתה מגמה דמוית פעמון. תוצאות אלו תומכות בכך שתשלומי רווחה גבוהים מדי עשויים לפגוע בהכנסה של אלו שלהם הם נועדו לעזור. עם זאת, הן מרמזות שעשוי להיות מעין סכום קצבה אופטימלי שמאפשר לסייע לאוכלוסיות במצוקה וזאת מבלי לפגוע יותר מדי בתמריץ שלהן לעבוד.